תוכן

ז) ואם תשאל, מפני מה נזכרה המלכות בכלל המנין, לדברי מי שאמר שבעה, או ארבעה, ולא לדברי מי שאמר שנים עשר, שהרי עם המלכות הם שלשה עשר, ועומדת על שלשה עשר מבעי ליה. תשובתך היא, כי כבר ידעת כי יש ששה קצוות לת"ת רחמים, וששה למלכות דין, ובהתחברם יחד יוצאין ממנה שנים עשר, ששה שלו וששה שלה, והם הם הי"ב הרים. וזמ"ש, ה' אפיקת כמה חילין לזניהו, ברזא דו', ואמר לזיניהו, להורות: שאעפ"י שיוצאין מן ה"ה שהיא דין, אינם דין, אלא כל אחד למינו, מצדה דין, ומצידו רחמים, והכל ברזא דו'. ורזא דו' היינו שפע, היורד דרך יסוד משך הוא"ו, ונקרא חסד עלאה, והוא סוד הדעת המשפיע לז"א, ומתגלה ביסוד, אשר הכל על ידו. ולפי שכשהם י"ב, מורה שהיא בחיק דודה, ולא עבר זר בתוכם, והכל בחשאי, לפיכך אינה נזכרת, ואינה במנין, כי היא למעלה בעלמא עלאה עם דודה. וזהו סוד, והים עליהם מלמעלה, מלמעל ה' דייקא. וכאשר אינה עם דודה, ובאה להשגיח בתחתונים לתת טרף לביתה וחק לנערותיה, אין שש קצוות בעלה נזכרים, אלא שש קצוותיה, והיא עמהם, לתת לה די מחסורה, ולפיכך הם שבעה. וכאשר שש קצוותיה נכללין אחת אחת והיא בתוכם, ולא בחיק בעלה, הם ארבעה, וזה נכון.