תוכן

ו) ואל יקשה בעיניך, אם הם שבעה, איך הם שנים עשר. כי כבר בפרשת ויחי, בדף רמ"ב ע"א אמר, וז"ל, ד"א בנות ירושלים, אילין י"ב שבטין, דתנינן ירושלים על י"ב טורין קיימא. ומאן דאמר על שבעה, לא קאמר לאשלמא שלימו. ואע"ג דכולא חד, דאית שבעה, ואית שנים עשר, ואית ארבעה, וכולא חד כו'. בשורה י"ט. והכונה הוא, כי כשהיא עומדת על י"ב, יורה שלמות, כי ששה קצוות פועלים דין, וששה קצוות פועלים רחמים, והיא עומדת עליהם, ומכרעת וכוללת אותם, הרי י"ג. וכשהם ששה, יורה שאין כאן כי אם ששה קצוות דין. ולא של רחמים, והיא עמהם, הרי שבעה. וזה דעת מי שאמר, על שבעה הרים עומדת, ואז אין שלימות דין עם רחמים או שאין קצוות הרחמים פועלים, אלא נכללים בתוך שש קצוות הדין. או איפכא, ששש קצוות הדין אין פועלים, ונכללים ברחמים, ואין זה שלום והכרעה. וזמ"ש לא קאמר לאשלמא שלימו, אבל כולא חד, כי האמת אינן כי אם ששה קצוות, וכללות המדה עמהם, הרי שבעה. ומי שאמר ארבעה, הוא כללות השש קצוות, שלשה בג': חסד בנצח וגבורה בהוד, ות"ת ביסוד, והיא המלכות הכוללת אותם, הרי ארבעה. ולעולם הם הם הו' קצוות היוצאין ממנה, והכל אחד, ולפיכך אמר וכולא חד.