תוכן

ז) ועתה נבאר, איך הירושה אין לה הפסק. והמתנה, יש לה הפסק. דע, כי כשנאצלו מלכין קדמאין, שהם בחינת זו"ן הראשונים, שהם נחלקים לשבעה מלכים, כי ז"א היה בן ו"ק לבד, ונוקביה נקודה אחת קטנה בלבד, והרי הם שבעה מלכים, ויען לא יצאו שלמים מתו ונתבטלו. וכבר נתבאר, כי היו בבחינת אורות וכלים, אלא שהיו בבחינת ו"ק דז"א, ונקודה קטנה דנוקבא. ואח"כ כשנתקנו, והוא, שנתחברו עמהם אחיהם היורשים החדשים, והם המוחין דז"א, ג' ראשונות שבו, בבחינת אורות וכלים ג"כ, ואז נשלם לפרצוף שלם, של י"ס שלימות, גם בנוקבא נתוספו בה כל הי"ס שבה, זולתי נקודה קטנה שהיתה בה בתחלה כנזכר, בבחי' אור וכלי. וגם אלו שניתוספו בה, הם אורות וכלים, ואז גם היא נשלמה לפרצוף גמור, מי"ס שלימות. וכבר נתבאר במקומו, כי כל מה שהיו להם בתחלה, שהוא בחינת ו"ק ראשונים דז"א, ונקודה קטנה דנוקביה, הם קיימים לעולם, ואף בזמן שיש ח"ו איזה פגם למטה, חוזר הז"א לבחינת ו"ק הראשונים, ונוקביה לנקודה קטנה. וענין זה אינו נגרע מהם, ואינו מסתלקת לעולם. ואותן הארות שלהם הראשונים של זמן המלכים, הנקרא ירושה, אין לה הפסק, ותמיד קיימים בהם. אבל המתנה, שהם האורות החדשים, שהם מוחין דז"א, וכל בחינות נוקבא, חוץ מן הנקודה הראשונה, הכל נקרא מתנה, שבאה להם בסוד תוספת, וכל זה מסתלק בעת הפגם. ולזה אמרו, מתנה יש לה הפסק, וזכור היטב הקדמה זו, כי היא שורש הידיעה.