תוכן

טו) ובתחלה אנו שופכים מימי החסד עליהם, ורוחצין אותם להעביר הזוהמה שהיא הקליפה הנאחזת בהם, וזו היא בחינת הרחיצה. ואח"כ היא נט"י והגבהתן למעלה אחר הרחיצה, כדי שלא יחזרו הקליפות להתאחז בהם כבראשונה. ואז חוזרת אותה ההארה היוצאת מן האצבעות, וחוזרת ונכנסת בג' מוחין דז"א אשר בראשו, כי משם נמשכת וחוזרת להתעלם שם, ועי"כ אין אחיזה בהם אל החיצונים, ולכן צריך להעלותם עד כנגד הראש ממש, לרמוז שתחזיר ההארה ההיא להתעלם בג"ר, או ג"כ להעשות ב' מוחין דלאה, כנזכר שם בדרוש פרצופי לאה.