תוכן

יד) שם דף צ"ט ע"ב, וזה קודם אל המאמר הקודם וז"ל, ובחיבורא דתרויהו אקרי נר. נר ה' נשמת אדם, מהו נ"ר, נ'שמה ר'וח. ועל חיבורא דתרויהו כחדא, אקרי נר נשמה ורוח, דכר ונוקבא, לאנהרא כחדא כו'. המאמר הזה קשה מאד להולמו, כי הוא הפך מכל מה שנמצא בכל ספרי הזוהר. כי הרוח זכר. והנשמה נקבה. שהם ז"א ואימא עלאה. אבל יתבאר במאמר ספר הזוהר, בפרשת קדושים בדף פ"ג ע"ב בסתרי תורה, וז"ל, אדם קדמאה לא הוה ליה מהאי עלמא כלום כו' ע"ש. והענין בקיצור, כי שם נתבאר, שאז היה מצב ומעמד העולמות, באופן אחר ממה שהם עכשיו, אחר שחטא אדם הראשון. כי בראשונה קודם שחטא, היה הזווג דז"א ונוקביה למעלה בחיק או"א, ובהיכל שלהם. כי היה העולם בסוד קדושת שבת. ולכן אז נשמת אדם הראשון היתה לו מן הז"א, אשר היה אז בבחינת בינה, ומשם הנשמה. והמלכות היתה בסוד ז"א, ומשם היתה רוחו של אדם. ואז היתה הנשמה דכר מז"א, ורוח נקבה ממלכות. אבל אחר שחטא, ירדו העולמות ממעלתן, והיו בבחינת ימי החול, והמלכות ירדה למטה במקום הבריאה, אשר משם היה אז נפשו של אדם, ועתה נפשו היא מן המלכות, אשר ירדה עתה, אל המקום שהיתה שם הבריאה אז, ורוח היה לו מן הז"א, שירד למטה במקום המלכות, שהיתה שם אז. ונשמתו היתה לו מן הבינה, שירדה במקום שהיה אז הז"א שם. ועתה נמצא, כי נשמה מבינה, ורוח מז"א, ונפש ממלכות. וכפי המצב הזה הוא, מה שבכל העולמות הוזכר, כי רוח מז"א, ונשמה מבינה. אבל קודם שחטא, שהיו העולמות מעולים יותר, היתה לו נשמתו מז"א, שהיה אז במקום הבינה. ורוחו מנוקביה, שהיתה אז במקום ז"א. ובזה לא יחלקו המאמרים יחד.