תוכן

ז) ועתה נבאר הדבר הזה, גם בתחילת ברייתו של עולם, כי הנה בתחילה היו הקליפות מחוברין אחור באחור, דוגמת הקדושה. וכאשר בא ערב שבת, אשר אז ננסרו דכר ונוקבא של הקדושה, כדי שיוכלו להתחבר אח"כ ביום שבת עצמו, להזדווג אפין באפין, ולא בחול. ננסרו גם זכר ונוקבא של הקליפות. ובבא יום שבת דמעשה בראשית, חזרו ז"א ונוקביה דקדושה אפין באפין, ונזדווגו יחד. אבל הקליפה שאין לה אחיזה ביום השבת, לא יכלה לחזור פנים בפנים. ונשארו זעיר ונוקביה דקליפה ננסרין ונפרדים זה מזה, ולא אתחברו פנים בפנים. (א"ש: וזהו סוד מ"ש הכתוב, בפסוק מזמור שיר ליום השבת כו', יתפרדו כל פועלי און) נמצא כי הקדושה, עם שבאמצע היה פירודה שהיא הנסירה. אמנם שארי בתחילה בחיבורא, בהיותם אחור באחור, וגם בסיום סיים בחיבורא, והוחזרו אפין באפין בחיבור גמור. ונמצא כי הפירוד שבאמצע, היה בתכלית החיבור האחרון המעולה. אבל הקליפה, שארי בחיבורא בבחינת אחור באחור. ואח"כ ננסרו, ונשארה בסיומא בפירודא, כי עוד לא הוחזרה אפין באפין.