תוכן

נד) ובזה תבין, למה נברא האדם ערל. והטעם הוא, כי צריך שיהיה בו ג' בחינות כלים של היסוד, אשר החיצון הוא הערלה כנזכר, ואחר שכבר נולד, אשר נכנס לזמן היניקה, אין לו צורך לבחי' הערלה של זמן העיבור, כי אין אחיזת החיצונים בזכר, אלא בזמן העיבור. וכשמשלם זמן העיבור, כורתים הערלה, להורות כי נגמר אחיזת החיצונים בו. ואחר כך כדי שלא יתאחזו החיצונים בבחי' השנית, שהיא זמן היניקה, שהיא דינין, אבל להיותו דין קדוש, אין ראוי שיתאחזו החיצונים בו, ולכן פורעין אותו, ומגלים היסוד האמיתי הקדוש שהוא חסד, ובהתגלותו יצא אורו לחוץ, ויברחו החיצונים מלהתאחז בעוד הפריעה האמצעי, כי אין בהם כח להביט אל אור יסוד הפנימי הרב.