תוכן

נא) עוד נבאר מצות המילה בקצרה, כבר הודעתיך בשער ההקדמות, בדרוש ג' זמני: העיבור, ויניקה, וגדלות. כי בעיבור אין בחינת דעת, אבל ביניקה וגדלות, יש בו גם מוח הדעת. ושם נתבאר כי הדעת הזה הוא מלובש תוך יסוד דתבונה, שיש לו ג' כלים ולבושים: הא' החיצון, הוא עור. ושנים הפנימים, הוא בשר. והעור הוא פתוח ביסוד הנקבה, לפי שכל תאות החיצונים להטיל זוהמא בחוה ביסוד שבה, כדי לינק משם, כי שם מוצא כל השפע העליון, והבחי' חיצונה היא דינים גמורים, ולכן היא עור. ואילו היה סתום כמו של הזכר, היו נאחזים בו החיצונים, וכיון שהוא פתוח, ואין בו מקום קיבול שפע, ואין שם בחינת יסוד, אין מקום אל החיצונים להתאחז שם. אבל בשני בחינותיו הפנימים הם סתומים, ויש להם בחינת יסוד כבית קיבול סתום וסגור, כי הם יותר רחמים, ואין יכולים להתאחז החיצונים שם. אבל הזכר, אין בו אחיזה אל החיצונים, אפילו בחיצוניות היסוד שלו, ולכן יש לו בחי' היסוד החיצון גם כן, והיא סתומה, כי אין שם שום חשש.