תוכן

כז) ונבאר עתה, סיבת היות זמן, שיש אונאה בשיעור שתות, ואח"כ מתבטל, בסוד קנה ומחזיר אונאה כנזכר. הנה הסיבה היא, עם מה שהקדמנו לעיל בתחלת הדרוש הא', כי הה' גבורות אשר ביסוד דז"א, צריכות להתמתק ולהתבסם קושי דיניהם, קודם שיצא משם, וינתנו בדעת הנקבה, המכוון כנגד זה היסוד ממש מאחוריו. וכבר נתבאר, כי אין מיתוק אלא ע"י חסדים גמורים, המאירים בגילוי גמור. והנה מן הראוי היה, שעל הפחות יתמתקו ג' הגבורות שלימות, על ידי ג' חסדים שלימים, כיון שאי אפשר לבסם כל הה' גבורות, לסיבת היות מקצת החסדים מכוסים. אבל ג' גבורות יהיו שלמים, ולכן היה ראוי, ששני חסדים דנו"ה, וכל החסד כולו אשר בת"ת דז"א, יתגלו ג' שלישיו: העליון, וב' התחתונים. והנה אם נאמר, שכל החסד של הת"ת ירד כולו למטה בשני שלישיו המגולים, לסיבה הנזכר, נמצא שהיה אונאה יתר על שתות, ואין זו אונאה, אלא גניבה ממש. ולכן אין תיקון אחר, אלא שישאר חלק הראוי אל השליש העליון למעלה, והחלק הראוי להיות בב' שלישים התחתונים, כפי החלוקה המוכרחת, שהיא אונאה פחות משתות כנ"ל, ואז יתגלה המכסה של היסוד דאימא, אשר בשליש העליון, וישאר גם הוא אור מגולה, ואז שורשו יעמוד במקומו, והארתו תרד למטה עד היסוד, כדרך שעושים שאר החסדים שלמטה המגולים. ונמצא כי ג' חסדים שלמים, שבת"ת ושבנו"ה, ירדו הארתם עד היסוד, ומתקו כל ג' גבורות, מן החמש גבורות אשר שם כנזכר.