תוכן

כה) והנה היה אפשר להתחלק בג' מיני חלוקות: פחות משתות, ושתות, ויתר על שתות. ולכן האונאה המוכרח שאי אפשר שיתחלק באופן יותר שוה, שהוא פחות משתות, הויא מחילה. כי בודאי שהאחד מוחל לחברו בדבר המוכרח להיות כן. אבל בשתות, שהוא החלוקה הבינונית וממוצע, שלפעמים הוא מתחלק כן בת"ת דז"א, כמו שיתבאר, קנה ומחזיר אונאה. ר"ל: שיתקיים המקח ההוא, שהוא התפשטות החסדים בז"א, ולא יצטרכו לבטול מקח, ולחזור החסדים לשורשם בדעת ז"א. אבל יחזור אונאה, ר"ל: שאחר זמן, תחזור האונאה למקומה. כמ"ש לקמן בענין גניבת יוסף. שגנבוהו, ואחר כך החזירוהו למקומו, כמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם, ודרשו רז"ל שא"ל יוסף, החזירוני למקום שנטלתוני משם, ולכן את עצמות יוסף כו' קברו בשכם. ואמר רז"'ל, משכם גנבוהו, לשכם החזירוהו, ולא נתבטלה האחוה שביניהם, בשביל מה שלקחוהו. אבל קנה, ויחזיר אונאה. וביתר על שתות, אז אין דבר זה נמצא כלל למעלה, ולכן גם למטה בהדיוט, בטל המקח.