תוכן

כד) והנה יש חסד הג' המתפשט בת"ת דז"א, צריך להתחלק בב' בחינות, מגולה ומכוסה כנ"ל, וצריך לחלקו לג' שלישים, ובו יש דין חלוקה. ויש בו כמה בחי' של חלוקה, ואם יתחלק בג' בחי': הנקראים מדה, ומשקל, ומנין, הנה הוא מתחלק חלקים שוים, מבלי שיאנה האחד את חבירו, ויהיה חלק זה יתר על זה, אפילו כל שהוא. כי בבחי' מדה, שהוא מ"ב אותיות, הם ג' פעמים י"ד, והם חלקים שוים. ובבחי' ע"ב יתחלק לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד, שהוא בבחי' משקל. ובבחי' מנין, שהוא רי"ו, יתחלק לג' חלקים ע"ב ע"ב ע"ב. ולכן נפסק הדין בתלמוד, כי כל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין, אפילו בכל שהוא חוזר, לפי שהשלישים הם שוים, ויכול להתחלק לחלקים שוים, בלי אונאה כלל. אבל כשנרצה לחלק הויה הזאת אשר בחסד, המתפשט בת"ת דז"א, בבחי' הד' אשר בה, והיא בהיותם בבחי' חשבון ומספר ארבע אותיותיה הפשוטות, שהם גימט' כ"ו, אז הוא מוכרח שיהיה בחלוקה זו מקצת אונאה, לפי שאי אפשר לחלקם בשוה, כי הם אותיות שלמות, ואי אפשר לחלק האותיות לחצאין, או לשלישים. אבל יכולה להתחלק, באופן שלא תהיה אונאה בשיעור שתות, אלא בפחות משתות. ולכן גם למטה בהדיוט, פסקו בגמרא דפחות משתות מחילה, כיון שיש חלוקה זו למעלה, ובלבד שלא יהיה דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין לטעם הנזכר.