תוכן

יז) ועתה נבאר, שתות, ויתר משתות, ופחות משתות. הנה כבר נתבאר, כי מוכרח הוא שהעליון יונה את התחתון, או בהפך, כי לחלקם בשוה אי אפשר לחלק חלק אחד מצומצם לשני חצאין כסוי וגלוי כנזכר. והנה בהתחלקם ח' למעלה, וי"ח למטה, שהלוקח מאנה את המוכר. או להפך שהוא ט' למעלה, וי"ז למטה, אז האונאה הוא פחות משתות. עוד יש בחי' ג', והוא י' למעלה, וי"ו למטה, וגם זה פחות משתות. ונבאר זו השלישית, שעם היות אונאה זו יתירה על שנים הראשונים, עכ"ז אינה אלא בפחות משתות, ומאליו יובנו הב' הראשונות, והוא, כי הנה חלק הראוי לשליש העליון בשווי גמור ממש, הוא ח' חלקים וב' שלישי חלק, סך כולם כ"ו שלישים, ומה שלקח עתה יתר על חלקו, הם ד' שלישים, כי העשר מדות, הם ל' שלישים כ"ו וארבעה. והנה אם היו כ"ד וד', היה שתות שוה ממש, שהוא שוה שש בשבע. כי אם תחלק כ"ד וד' לחלקים שוים, יהיה ז' פעמים ד'. אבל עתה שחלקו היה כ"ו שלישים, נמצא שחסר עדיין שליש השליש, שהוא חלק האונאה של הב' שלישים היתרים על כ"ד. ונמצא כי אפילו בבחינה זו הרביעית, של התחלקות חשבון האותיות הפשוטות שהם כ"ו, אין שם אונאה אלא פחות משתות, ולכן אף בין אדם לחבירו, יהיה בו מחילה. אבל שתות, הוא אונאה וחייב להחזיר. ואם תסתכל תראה כי מה שחלקנו החלקים הנזכר, היו בבחינת ו' בז', שהוא שתות מלבר, ועכ"ז אין בו אונאה, ומכש"כ שתות מלגאו, שאין בו דין אונאה, ומכאן יצא דין בגמרא, שתות מלבר, או מלגאו.