תוכן

ד) אבל סוד הענין הוא זה, דע, כי כל נשמה ונשמה הוא נמשכת מן החסדים או מן הגבורות שבדעת דז"א, ויש לה שורש בפ"ע שם. והנה בעת שמזדווג האדם עם בת זוגו, הם ממשיכים הנשמות הנזכר, ואז אביו נותן בה מבחי' החסדים אשר בו, קצת חלק מהם, ומתחבר עם הנשמה החדשה הזו, ונעשה בחי' אביו כעין מלבוש אליה, כדי להדריכה ולסייעה בעולם הזה, לקיים המצות ולעסוק בתורה. כי הנה הולד נולד קטן, ואיך ידע מעצמו ללכת בדרכי התורה והמצות, אם לא ע"י חלק נשמת האב, המסייעו ומייעצו ומדריכו, ללכת בדרך זו ילך. ואם הנשמה הזאת היא חדשה, לא הורגלה בעולם הזה וצריכה סעד לתומכה ולהנהיגה. ואם היא נשמה מגולגלת גם היא צריכה עזר, לפי שעונותיה הראשונים מעכבים על ידה מלכת בדרך טוב. וכן עד"ז אמו, נותנת בנשמה זו חלק מבחי' הגבורה אשר בה, ונעשית לה כעין לבוש, באופן כי כל מה שיעשה האדם בעולם הזה, יש בו חלק לאביו ולאמו, כי הם המסייעים אותו, ומדריכים אותו בעולם הזה, ע"י זה הלבוש שילבשוהו כנזכר. ואפילו כל השפע שמשפיעין עליו מלמעלה, אינו נמשך אלא ע"י הלבוש הזה.