תוכן

א) בתוספתא דף ס"ח ע"ב וז"ל, ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען כו'. היכל הזה הוא הבינה, ואתחפייא בשית יריען, הם מחסד ועד יסוד דזעיר אפין, כנודע כי בינה עלאה נגנזת תוך בינה דזעיר אפין, ומשם ולמטה עד היסוד, יש שית יריען. והם סוד אות ה' ראשונה הנגנזת גו אות ו', הנקראת שית יריען. ודע, כי החסד יש בו מציאות אחד, אשר על שמו נקרא יומם. ונתבאר בפרשת אמור, שהוא משום דאזיל עם כולהו יומין. פירוש: כי הוא מתפשט בכל שאר החמשה ספירות אשר למטה ממנו, כי הם אינם יכולים לקבל הארה עליונה, אם לא באמצעות החסד הזה, הנמשך ואזיל בכולהו. ונמצא כי הם שית חסדים, שהם שית יריען הנזכר. אבל הראשונה מכולן כולה חסד, ואינה נכנסת במספר עמהם. אבל החמשה ספירות אחרות, יש בהם מציאות החסד, ואינן חסד גמור, אלא שבתוכן מתלבשין חמש יריען דחסד כנזכר. וזה מ"ש, אינון שית יריען, אינון חמש לגו. פירוש: כי לגו מהנהו חמש ספירות, נמשכין בתוכן ה' יריעות החסד, כי הראשונה אינה בכללן, לפי שהיא לגו מכולהו חמש יריען הנזכר. וזמ"ש, בגו אינון יריען קיימא חד מרקמא, שהוא בחינת החסד העליון עצמו הנקרא יומם, המתפשט לגו מאינון חמש. וטעם היותה נקראת מרקמא, הוא, לפי שהיא הנותנת ציור וגוון לכל החמש ספירות אשר תחתיה, ולכן נקראת מרקמא, רוצה לומר: נותנת כח ציור וריקום וגוון בה' ספירות שתחתיה. והנה זו היריעה המרקמא, היא היותר סמוכה אל הבינה, והבינה אתחפייא בגו האי יריעה מרקמא. וזמ"ש בההיא יריעה, רוצה לומר המרקמא, אתחפיא ההוא היכלא, שהיא הבינה שנחפית ומתלבשת בתוך זו היריעה הפנימית שבכולן. ועיין לקמן בפרשת תרומה דף קל"ט ע"א. ובפרשת אמור דף ק"ג ע"ב.