תוכן

ו) ואחר שעלו אלו המלכים למעלה באצילות, ונתקנו, אז להיטיב, והוא שבועה שאוכל, כי, נמשך להם אכילה ומזון בשופע, יותר על חיות המוכרח להם, משני אותיות (י"ה) שהם או"א, כי הנה אלו המלכים לא נתקנו, אלא ע"י שחזרו בסוד עיבור תוך או"א, ושם נמשכת להם אכילה ממש בשופע. וז"ס אותיות אכילה, שהם אכ"ל י"ה, כי האוכל נמשך מן י"ה, שהם או"א, כנודע כי אין המאכל נגמר, אלא ע"י טחינה ולעיסת השיניים שבפה. ונודע, כי הפה הוא למעלה, בבחינת חו"ב, שהם או"א, אבל החיות המצומצם המוכרח, הוא בא מן הלב שבתוך הגוף, שהוא אות ו' של הוי"ה, כי זה הוא טעם ענין המתענה שאינו אוכל, ומתקיים בחיות מצומצם, הנמשך אז מן חיות הלב, אל כל אברי הגוף, בהיותו מתענה ימים רבים שלשה או ארבעה ימים רצופים, שאם לא כן הוא איך מתקיים בלתי מאכל כל אותם הימים.