תוכן

ח) (אמר שמואל, וגם נתבאר בשער השמיני, והוא שער הגלגולים, בדרוש קטן בענין הנשמות, ושם נתבאר גם כן, איך יש חמשה מיני זווגים, והזיווג הרביעי, הוא זווג ישראל עם לאה, במנחה דימי החול. והיא אינה מתפשטת רק כשיעור חציו העליון, שהוא עד החזה שלו. ואז הוא מזדווג עמה, ביסוד שהיה לו בתחילה אל ז"א בהיותו בבחינת שש קצוות בלבד. כמבואר אצלנו בענין התפילה, ואז שניהם יחד, היסוד ולאה, הם בחינת שתי אותיות י"ה. כי לאה, ה' עלאה. והיסוד, הוא אות יוד כנודע. והרי, איך כל ארבע אותיות ההוי"ה, נמצאים יחד, בספירות הת"ת, מש"כ בשאר הספירות. וצריך שתדע, כי אין זה אלא שם ההוי"ה בלי ניקוד, כי היא לעולם בספירת הת"ת, בבחינת הכלי שבו. אבל כשההוי"ה היא מנוקדת, אז היא בחינת הפנימיות של הספירות. ואז כפי בחינת ניקוד שלה, יהיה מקומה. כנזכר בספר התקונין, תיקון ע'. כי פנימיות ספירת הכתר, היא הויה בנקודת קמץ כולה. ופנימיות ספירת חכמה, היא הויה בניקוד פתח כולה כו' כמבואר אצלנו בשער ההקדמות, בדרושים בענין שמות הספירות כו', בדף קמ"א ע"ב וקמ"ב ע"ב וע"ש. כי שם תמצא כתוב משם התיקונין, בתיקון ע' בדף קכ"ח ע"א, כי ההויה העשירית היא בנוקבא דז"א, ואין בה ניקוד כלל. והוא חולק עם מה שכתבתי כאן, שהוא בספירת הת"ת, בבחינת הכלי שבו. ואפשר לישב כי הכל הולך למקום אחד, שההויה בלתי ניקוד הוא בנוקבא דז"א עצמו דפרטיות. ולכן כתב כאן שהיא בספירת הת"ת כו', כנלע"ד שמואל).