תוכן

ז) שם במאמר הנזכר, וז"ל, שתיתאה יהו"ה רחמי, שלימו דכלא, עקרא דכלא, קשרא דמהימנותא אחיד לכל סטרין, ודא ת"ת ישראל כו'. צריך לדעת, מה נשתנה ספירת הת"ת, משאר העשר ספירות, להיות בה שם ההוי"ה בשלימותא. הנה נודע, כי יש הוי"ה אחת, כוללת כל הי"ס, וספירת הת"ת נרמז באות ו' של ההוי"ה ההיא כנודע. והנה המלכות שהיא ה' אחרונה שבהוי"ה הנזכר, היא דבוקה באחורי זו הו' הנקרא ת"ת, והרי איך הת"ת כולל שתי אותיות, ו"ה של ההוי"ה. גם נתבאר אצלינו, כי ז"א בהיותו בן ששה קצוות בלי מוחין, וכאשר הגדיל, עלו חג"ת שבו, ונעשו חכמה ובינה ודעת שבו. והנה"י שבו, עלו במדרגת חג"ת שבו, אחר ההגדלה. ואח"כ נתוספו לו נה"י מחדש, בסוד כונן שמים בתבונה. ונמצא כי בשליש העליון של התפארת דגדלות, יש בו בחינת היסוד הראשון, אשר בו מזדווג עם לאה, בתפלת המנחה דחול, כמבואר במקומו.