תוכן

ו) ואח"כ יכתוב אות ו' של ההוי"ה, הרומזת אל ברא בוכרא ז"א. ואח"כ יכתוב הה"א אחרונה, על דרך מה שכתב הה"א ראשונה, אלא שהוא באופן אחר, כי בתחילה יכתוב קו ימין של הה"א, בצורת ו' עם ראש, ואח"כ יכתוב קו וגג עליון, ויחברנה עם הו' הנזכר, ואח"כ יכתוב קו השלישי השמאלי, תלוי ועומד כזה: ה. וטעם הדבר הוא, כמו שבהא ראשונה, כותב תחילה צורת י' באחורי הה', לרמוז אל התקשרות חכמה עם בינה, גם בה' זו תתאה, יכתוב תחילה צורת ו' בקו ימין של הה"א, לרמוז אל התקשרות אות הו' עם הה', חיבור ז"א עם נוקביה. והרי על ידי כן, נמצאת כל ד' אותיות ההוי"ה הזאת, מקושרות ומחוברות. ואל תטעה במה שכתבתי לומר, שצריך שיניח צורת ההיהין ע"ד הנזכר, נפרדות היו"ד והוא"ו מן ההיהי"ן, אמנם הכונה היא, שבעת שמתחיל לכתוב, יכתבם ע"ד הנזכר, ותכף אחר שכתב אות הי' בעוקץ הה' מאחריה, יכתוב גג הה', ותכף יתחברנה עם הי' הנזכר, וכן יעשה באות ה' שניה, ועיין בדף רפ"ט ע"ב באדרת האזינו.