תוכן

טז) והנה נתבאר טעם, למה נקרא אמ"ה, שהוא ע"ש הארה בעצמה היוצאת, שהוא מילוי דע"ב, מ"ו, כמנין אמ"ה. עוד טעם ב', בערך המקבל, כי הנה הם ד' בחינות לאה נקבות, ובכל א' נקרא אמ"ה, לשון אימא, אל תיקרי ד' אמות, אלא ד' אימות. עוד ט"ג, בערך המקום שמשם יוצאין, והוא, כי אעפ"י שכל ד' לאות האלה נעשים מב' מלכיות דאו"א כנ"ל, עכ"ז, כולם ע"ש אימא עילאה נקראים, ולכן נקראים אמות, לשון אימות. והוא, כי לולי שנכנסת מלכות דאבא תוך אימא, לא היתה מצטיירת שם אותה ההארה הנקראת לאה, ולכן נקראים כלם ע"ש אימא. אמנם נקראים אמות, ולא אימות, לרמוז: כי שם אהיה הוא בבינה, ויש בו מ"א אותיות כמנין א"ם, פשוטו ומילויו ומלוי מילואו, והם ד' בחינות א"ם, ולכן נקראים ד' אמות.