תוכן

טז) וא"ת והרי אף בזמן היניקה דז"א, נתבאר במקומו, שהתבונה מעלה את הז"א למעלה, ומושיבתו בין זרועותיה, כדי שיוכל לינק מהדדים אשר בהחזה שלה, כדרך האם שמושיבה את בנה על ירכותיה, ומניקתו מן דדיה. וא"כ אף בזמן היניקה, ראשו הוא למעלה בחצי הת"ת, כמו בזמן גדלותו, וא"כ למה הקטן פטור מן התפילין. ובתירוץ קושיא זו, אני מסופק איך שמעתי ממורי ז"ל, אם שמעתי כי היניקה נקראת רביצת האם על האפרוחים, ואז התבונה יורדת למטה ממקומה, עד שנמצא החזה שלה כנגד ראש ז"א, בהיותו למטה במקומו, וא"כ מקום זה הוא למטה מסיום קוצא דשערי. אבל בזמן הגדלות, אז הז"א הוא העולה למעלה בחציה של התבונה, ושם הוא מקום סיום קוצי דשערי.