תוכן

יד) ונבאר עתה, איך המוחין דקטנות, גורמין הסתלקות התפילין. ובזה יתבאר ג"כ טעם, למה הקטן פטור מתפילין. כי הנה הקטן והאבל, שניהם שוים בבחי' זו כנזכר, כי האבל והקטן חוזר לזמן הקטנות. והענין הוא זה, כי בתחלה בימי היניקה, היה נקרא קטן, וראש שלו היה אז, במקום שהוא עתה בחי' הת"ת שבו בימי גדלותו, לפי שאז לא היה רק בבחי' ו' קצוות, חג"ת נה"י. ואח"כ הגדיל, וע"כ הרים ראש, ועלה למעלה, עד חצי התפארת דתבונה כנודע. והנה בהיותו גדול כשיעור הזה, נמצא כי סיום קוצא דשערי דרישא דא"א, הנמשך מאחוריו, מגיע בחצי התפארת דתבונה, כנגד אחורי הדעת דז"א, ומכה הארתו שם, ונבקע, ונכנס תוך המוחין דז"א, וחוזר בוקע המצח, ומאיר שם בחי' תפילין דרישא. אבל בהיותו קטן, אשר ראשו למטה מאוד, והוא במקום שהוא עתה בחי הת"ת שבו בגדלותו, אין ההוא קוצא דשערי מתפשט עד שם, כי גבה מאד ממנו, ובכן אין תפילין יוצאין בראשו, כי אין תפילין יוצאין, אם לא בכח הכאת קוצא דשערי. והרי נתבאר טעם, לפטור הקטן והאבל מתפילין.