תוכן

יב) ונבאר הטעם הב', בענין מה שנוגע אל האבל עצמו, ומה שינוי נשתנה בו בימי האבלות. כי הנה נודע מ"ש רז"ל, (שבת דף ק"ו) מת אחד מן המשפחה, תדאג כל המשפחה, ומכ"ש היותר קרובים אליו, שהגיע להם נזק בזה, יותר מן הרחוקים שבמשפחה עצמה. ולכן אלו הקרובים, חייבים להתאבל, כי גם הגיע להם נזק ופגם, במיתת קרוב ההוא. והנה ענין הגירעון שאירע אל האבל, הוא זה,כי נודע שכל הנשמות נתלין באדם העליון ז"א, ובכל נשמה ונשמה יש בה רמ"ח אברים, ונקרא אדם שלם, ואותה הבחי' אשר בז"א, אשר בו נתלה נשמת האיש האבל הזה, מסתלקים משם בחי' הצלם של המוחין דאו"א, ולא נשאר בו רק בחי' מוחין דקטנות דזמן היניקה, כנזכר אצלינו כי המוחין דגדלות נקראים חיי המלך. ובהסתלקותם נשאר מיתה ח"ו, שהוא בחי' מוחין דקטנות דשם אלהים, כי משם יניקת הקליפות, הנקראים מות. וכיון שמת קרובם, מורה כי גם בבחי' שורשם למעלה כנזכר, נסתלקו משם המוחין דגדלות לגמרי, וחזר לימי המוחין דקטנות אלהים.