תוכן

סה) שינת היום. כבר התחלנו לבאר עניינה, בשער התפלות, בדרוש שכיבת הלילה. ושם נתבאר ענין שינת הלילה, שהוא מוכרחת לאדם. ואמנם השינה ביום, כבר ארז"ל (סוכה דכ"ו) אסור לאדם שישן ביום, יותר משינת הסוס. והענין הוא, דע כי השינה שביום, רעה אל הצדיקים, וטובה אל הרשעים. וכמ"ש ז"ל (סנהדרין דפ"ח) שינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. כי הנה הצדיק ע"י מעשיו הטובים שעושה, אפשר שכאשר יישן בלילה, ואח"כ בהקיצו משנתו, חוזרת נפשו בו, היא ממשכת ומביאה עתה איזה נשמה, של איזה צדיק קדמון, ומתעברת בו בסוד העיבור, ושתיהן נכנסות בגוף, והיא באה כדי לסייע במצות, כמ"ש באבות דר' נתן, ובמדרש הנעלם על בא ליטהר מסייעין אותו, ר' נתן אומר, נשמות הצדיקים מסייעין אותו, והבן זה וכאשר חוזר ליישן ביום, אפשר שתחזור ותפרד ממנו אותה הנשמה שבאה לסייעו. כי בלילה שהפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה, מתחדשת שם ומזדככת ונשלמת, ואז מתעברת בה נשמת הצדיק ההוא. אבל בשינת היום, אין הנשמה מוצאה מקום מנוחה ופקדון עצמה בו, כדרך הלילה שאומרין בידך אפקיד רוחי כו', ולכן מאבדת כל הריוח שהרויחה בלילה בשינת היום. אבל הרשעים הוא להפך, כי בלילה אין נשמותיהם עולות למעלה בפקדון יתברך בידו. והם משוטטות באויר הרקיע, בין החיצונים כנזכר בזוהר סוף פרשת ויקרא, ושם מוצאות נשמות רשעים קדמונים משוטטים בעולם בין החיצונים, ומשתתפות יחד, ונכנסות באדם בהקיצו משנתו. והנה כאשר ישן ביום, אפשר שיתפרדו ממנו אותם נשמות הרשעים המחטיאים אותו, ובפרט אם עשה איזה מצוה ביום ההוא. אבל ביום השבת, אפילו לצדיקים השינה טובה, כי אין דבר רע נאחז ביום השבת.