תוכן

לו) ועתה נבאר כוונות הקריאות הנזכרות, נודע ענין מ"ש בהקדמת התיקונים ובמ"א, כי מארי מקרא אינון בעשיה. ומארי משנה ביצירה. ומארי תלמוד בבריאה. ומארי קבלה באצילות. ולכאורה נראה תימא, כי המקרא היא תורה שבכתב, והמשנה והתלמוד והקבלה, הם תורה שבע"פ, למטה ממדרגת תורה שבכתב. אבל הענין הוא, כי עולם האצילות כולל את כל העולמות שלמטה ממנו, ויש שם תורה שבכתב, והוא המקרא, וגם המשנה והתלמוד והקבלה. ובבריאה חסר ממנו הקבלה, ויש שם ג' האחרות. וביצירה חסרים הקבלה והתלמוד, ואין שם אלא שתים האחרות. ובעשיה, חסרים שלשתם, ואין שם אלא מקרא בלבד. ולכן הקבלה נקראת ע"ש האצילות, לפי שאינו נמצא אלא בו. והתלמוד נקרא ע"ש הבריאה, לפי שנמצא בו. ולא בעולמות שתחתיו. והמשנה ע"ש היצירה לפי שאין נמצא בעולם שתחתיו. והעשיה אין בו אלא מקרא, ולכן נקרא על שמו.