תוכן

לה) ומנהג מורי ז"ל היה, תכף בסיומו תפלת שחרית דיום הששי, היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו, אם היה שם ס"ת כשר, והיה מוציאו וקורא בו הפרשה שמו"ת. והוא היה קורא המקרא מתוך הס"ת, והיה לו תלמיד אחד, שהיה מקרא לו התרגום, מתוך ספר תרגום, והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק, עד שמשלים הפרשה. ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים, לקרות כל הפרשה כולה מקרא פעם אחת, ולשנותה פעם שנית, ואח"כ קוראים כולה ביחד תרגום פעם שלישית. אבל כל פסוק ופסוק בפני עצמו, היה קורא שני פעמים מקרא, ואחת תרגום. והיה דוחק עצמו לקרותה ביום הששי, והיה אומר, כי זהו סוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. זולתי אם אירע לו איזה אונס גדול מאוד, אז היה קורא הפרשה שמו"ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת, קודם סעודת שחרית. כמו שצוה רבינו הקדוש לבניו, ולא כאותם הקורים אותם באמצע תפלת שחרית השבת. ואחר קריאת הפרשה, היה טובל טבילה של ע"ש, הנזכר בזוהר פרשה תרומה.