תוכן

ג) שם בדף רס"ו ע"א וז"ל, תא חזי, והיה שמא קדישא מתתא לעילא. ועל דא, שדי אתרשים מלבר, לקבלי שמא דא. והיה מלגאו, שדי מלבר, למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין, מלגאו ומלבר. ענין זה יובן, במ"ש הכתוב והיה שדי בצריך כו'. והענין הוא, דע, כי אימא עלאה נתפשטה תוך ז"א בסדר המוחין דז"א. והנה לא נתפשטו בתוכו, רק נצ"ח הוד יסוד בלבד. והנצח שלה יש בו תלת פרקין, ונתפשטו בשלשה ספירות, קו ימין של ז"א, שהם: חכמה, חסד, נצח. ושלשה פרקי ההוד שלה, נתפשטו בקו שמאל דז"א, שהם: בינה, גבורה, הוד. אבל היסוד שלה, הוא קצר, ובהיותו מתפשט בקו אמצעי דז"א, אינו מגיע אלא עד החזה שבת"ת דז"א כמבואר אצלנו במקומו, שיסוד אימא הוא בחינת אוירא, ואינו דומה אל יסוד דכורא, ולכן אין לו עיקר, ונודע כי היסוד נקרא שדי, ולעולם שם שדי הוא ביסוד. גם נודע, כי ביסוד האשה יש שני צירים ודלתות כמ"ש ז"ל. וציר בגימטריא ש' ועם הד' הא', הרי שד. וכן הציר והד' השנית שבצד שני, הוא שד אחר ומהם נעשו שתי שדיים בחזה דז"א, ובבחינה זו, נקרא שליש העליון של הת"ת דז"א שדי. וזמש"ה, והיה שדי בצריך כי מחמת הצירים הנז', נקרא שם שדי. וזמ"ש כאן, ת"ח, והיה שמא קדישא כו', והי"ה מלבר שדי מלגאו. פירוש: כי בצד הזה שהוא בחי' שד"י דז"א, שהוא בחזה שלו כנזכר, והוא מלגאו, הנה כנגדו עומדת נוקביה מלבר מאחורוי, בסוד שם והיה, והוא תיבת והיה אם שמע כנודע. והענין הוא, כי אות ו' של שם זה, הוא סוד ז"א, הנקרא ו', וזאת ה' היא הכתר של נוקביה, הנקראת ה' כנודע. ואח"כ הם תרין מוחין דילה, שהם חכמה ובינה הנרמזין בשתי אותיות י"ה של והי"ה, והרי נמצא, כי מצד זה הוא שם שדי, ומצד האחר הוא שם והי"ה.