תוכן

א) שם בדף רס"ב ע"ב וז"ל, תא חזי, ירושלים וציון, דינא ורחמי. ואף על פי כן, כתיב עיר דוד היא ציון, וכתיב בקרבך קדוש לא אבא בעיר, נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה, עד שיכנס בירושלים של מטה. אימתי. א"ר יהודה, כד יתהדר מלכות בית דוד לאתריה לתתא כו'. א"ש: רציתי לבאר המאמר הזה במקומו, במסכת תענית פרק ה', בד"ה וז"ל, א"ר יוחנן, אמר הקב"ה, לא אבא בירושלים של מעלה, עד שאבא בירושלים של מטה עכ"ל. אח"כ גמרתי ואמרתי, יותר טוב להביאו במקומו ומקורו בספר הזוהר הקודם, והענין הוא, כי שתי נקודות נמצאו בנקבה הנקראת מלכות: האחד, הוא היסוד שבה. והשני, הוא הטבור שבה. כנזכר בספר הזוהר בפרשת תצוה. והיסוד שבה, כנגד ירושלים של מטה. והטבור, כנגד גן עדן של מטה. ובז"א יש כמו כן, עטרת היסוד שבו, כנגד ירושלים של מעלה, כמש"ה ירושלים הבנויה כעיר כו'. והטבור שלו, כנגד גן עדן של מעלה. ובעת הזווג, נובעין מיין נוקבין שבה, לקבל מיין דכורין שבו. ועתה בזמן הגלות, אין לה כח להעלות מיין נוקבין, לפי שהז"א נסתלק ממנה, בסוד מאנה להנחם על בניה כי איננו, והנה מן אימא בא אליה מציאות הענין הנזכר על ידי ז"א. ובשביל שלא יזדוג הז"א עם נוקביה, ותהיה בריקנייא, לכן נשבע הקב"ה שלא לתת כח ביסוד שלו, להמשיך שפע וברכה במלכות, עד אשר יתן לה כח להיות נובעת מיין נוקבין, כדי לקבל דכורין. וזהו סוד הצדיק אבד, ולא כתיב אבוד או נאבד. גם זהו סוד, והיה אור הלבנה כו' כי לעתיד לבא יוסיפו לכל אחד כפי כחו. א"ש: וכתב אבא מארי זלה"ה, שנראה לו שהדרוש הזה אינו מן הרב זלה"ה, אלא להר"י ארזין ז"ל.