תוכן

ט) עוד מצאתי כתוב קרוב אל הנזכר, וז"ל, כבר הודעתיך ענין פסיעה זו, שהיא בחינת הנוקבא דז"א, שהיתה בחינת אותה הפסיעה שבסוף רגל אות ו' שבתוך ה' עלאה, כמבואר לעיל. והטעם להיותה שם הוא, כדי שכאשר תתגדל בבחינת פרצוף בהיותה עדין בבחינת אחור בחזה ז"א, כי שם ביתה ומקומה כנודע. ולכן כשנולד ז"א, יצתה עמו בסוד פסיעה לבר, בסיום ו' של ז"א, ואז חזרה אל אחורי זו הו'. ואח"כ כשנגדלה ונתארכו שלשה אחרונות של הו', שהם בחינת הנה"י של ז"א כנודע, אז נשארה היא דבוקה באחורים שלהם.