תוכן

ב) והנה ביה״כ צוה הש״י, וברשותו אנו עושין לשלוח לס״מ שעיר א', שהוא טו״ר כנ״ל, ואז הוא שמח על ג׳ קליפות רעות, כי כבר קבל השפע והחיות, באותו הטוב שבאותו השעיר. כנודע כי הסבה אשר הם רודפין אחר הקדושה, הוא להחיות עצמן, כי בלתה הם מתים. וזהו שמחה גדולה שמקבל ס״מ ע"י שעיר לעזאזל, ובפרט כשניתן לו מדעתנו, מתנה גמורה שלא ביגיעה, ואז היו ישראל מתוודים על עונותיהן, וכה״ג היה מתודה וסמך ידיו על ראש השעיר, ובכח התשובה הזו שהוא מ"ע, אז מתברר חלק היצה״ר, ונפרד הטוב מהרע שבו, כי א״א שיהיה כבתחלה קודם שחטא, שהיו מעורבים ביחד, כי ע"י עבירה נתגשם, וגבר היצה"ר ונתחזק, והיה הטוב כפוף תחתיו. ועתה ע״י התשובה, אותו חלק טוב שהיה כפוף תחתיו, תשוב למקומו, וזהו פי׳ תשובה. ואז נמצאו נפרדין עי"כ, ואינו עתה מחוברים בקליפת נוגה. אמנם הרע שבו, שכבר נגמרהיה נדבק באותו השעיר, ויצא לגמרי אל הקליפה הגמורה. והטוב חוזר אל הקדושה העליונה, ולא אל קלי' נוגה.