תוכן

ג) ובעת אצילות עולם הנקודים, יצאו כל הה' פרצופים, כל אחד כלול מי"ס, וכולם משם ב"ן. ונודע, כי שם ב"ן הכולל כל האצילות, הוא מלכות דא"ק. ושם מ"ה החדש, הכולל כל האצילות, הוא ז"א דא"ק. וע"כ כל הנקודות נקראו מלכים, כי כולם בחי' ב"ן, שהיא מלכות הכוללת, אבל אה"נ שיש בשם מ"ה הכולל בחינת מלכות בפרטות, ובחי' בינה פרטיות, אע"פ שהם נקבות, ומ"ה הוא זכר. וכן יש בשם ב"ן, אף על פי שהיא נקבה, יש בו כתר, וחכמה, וז"א, זכרים, על דרך הנ"ל, שמ"ה וב"ן כוללים כל האצילות, בכל פרטיו. והנה כאשר יצאו כל האצילות מבחי' ב"ן לבד, והיה כולל עתיק, וא"א, ואו"א, וזו"ן. ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם, זה תחת זה, עד סיום עולם האצילות. ואח"כ יצאו אורות דב"ן, כל פרטי אצילות. ויצא תחלה כתר דעתיק דאצילות, שבו נכללין כל האורות, ונתקיים. ואח"כ יצאה חכמה דעתיק, בכלי שלו, ובו היו כלולים כל שאר האורות, ונתקיים. ואח"כ יצאה בינה דעתיק, ובו כלולין כל שאר האורות, ונתקיים. ואח"כ יצאו ז"ת דעתיק, (נ"א דדעת) הדעת למטה, כ"א כלול בכלי שלו, ובו כלולים כל שאר האורות, והיה נשבר. וירד פנימית הכלי, לבריאה. וחיצוניות הכלי, ירד ביצירה. וחיצוניות של חיצוניות, בעשייה. ואח"כ האור ההוא, נשאר בלי כלי. ושאר האורות ירדו בכלי הב' של הז"ת, וגם הוא נשבר ע"ד הנ"ל, (נ"א נשאר ע"ד הנ"ל) והאור שלו נשאר בלי לבוש, ושאר האורות ירדו לכלי שלמטה ממנו. וכעד"ז, עד שנגמרו ז"ת שלו.