תוכן

ט) ונחזור לענין, כי משם תבין הטעם, למה התינוק בזמן היניקה אינו הולך ברגליו, רק כפי הזמן שהוא יונק, כך ניתן כח ברגליו לילך, עד שבסוף ימי היניקה, כבר הולך ברגליו. הענין הוא, כי הז"א הוא ו"ק, מחסד עד יסוד, ובהיותו בסוד עיבור, הוא ג' כליל בג', שהם נה"י כלולין ונעלמים תוך חג"ת, ולכן כשהוא יוצא ממעי אמו, ויונק סוד החלב, הנעשה מברור נה"י כנ"ל, אז מתפשטין נה"י שלו שהם הרגלים, ואז הם מתחילין להתגלות מעט מעט, וכאשר כלו להתברר אחר כ"ד חדשי היניקה, אז הוא הולך על רגליו, כי כבר נתגלו רגליו ונתקנו. גם תראה, כי לפעמים בשני וחצי, התינוק יכול להלוך, והענין הוא, כי אחר שנתקנו בחי' נ"ה שהם הרגלים, כבר הוא יכול להלוך, אע"פ שאין היסוד נברר, כי עיקר ההליכה ברגלים תלוי.