תוכן

כז) ובזה תבין ג״כ, כי הדעת וההוד, הם משונין באותיותן, כנ״ל באלפא ביתא דא״ט ב״ח, כי אות ראשונה היא הטפילה, ואות השניה היא העיקרית. וטעם הדבר, שלהיות אלו כחות הגבורה, יותר משאר ספירות שבנוקבא, לכן הגבורות שלהם, יתירות על המחודשות, כי הלא בדעת בארנו, שהד׳ הם מחודשות, והו' הם העיקריות, והם גבורות. וכן כאן בהוד, הץ׳ שהם תת״ק, הם העיקריות. והק׳, שהם המועט הם המחודשות, לפי שכשהדינין מתחברים, הם מתרבין עד אין קץ, ולכן צריך, שלא לעורר ולחבר כחות הדינין ביחד, אלא להפרידן, לפי שהמים הם נחים ומיושבים. אבל הגבורה, הם אש ושלהבת ונצוצות עד אין קץ, וזה פשוט.