תוכן

ד) והסדר הוא כך: כי הנה דעת נוקבא, נגד יסוד ז"א, כנ״ל בדרוש העבר, שאחר שכלו החסדים להתפשט עד ההוד, אז ירדו הגבורות עד היסוד, ומשם לוקחם המלכות בדעת שלה, המכוון נגדו. כי ת״ת דז״א כתר, שלה, ויסוד שלו דעת שלה. והנה שם לוקחת ה״ג ביחד, ונשארין שם מושרשים. אחר כך, יורדין ומתפשטין הה״ג, מחסד עד הוד שבה. ואחר כך מהארת אלו הגבורות המתפשטין, מאירין ביסוד שלה כל ה״ג ביחד. וכן אח״כ במלכות שלה. וכ״ז הוא ממש, כמבואר בחסדים המתפשטין בז"א, שכבר הודעתיך שכולן נרשמין בדעת, והארה שלהם לבד, הוא המתפשט מחסד עד הוד. ואחר כך הארה ב׳ שנתוספו מאלו המתפשטין, הם מתקבצין ביסוד, ואין צריך להאריך בזה.