תוכן

יד) והנה כשנתפשט ויצא ז"א לחוץ, יצא כלול מו"ק לבד, ו' גדולה. והטעם, שכבר ידעת כי נ"ה אית בהון ו' פרקין, והנה אם נחשוב מה שנשאר מן א"א אל הז"א, הנה הם ו' בחי': א', חצי ת"ת. ב', יסוד. וד' פרקין דנצח הוד, הרי הם ו'. שמהם נתהוו ו"ק לזעיר אנפין, כי הב' פרקין עלאין דנ"ה אלו נשארו למעלה, פ"א דנצח באבא, ופ"א דהוד באמא, ואלו הם שם תמיד לעולם, ומכח זה נמשך החלב לתינוק גם אחר צאתו משם. ובזה תבין, איך מזון התינוק מצד החלב, כי נשמת הז"א נה"י דא"א, ומצד אותן ב"פ דאשתארו באו"א, הם יותר מעולים. ונמצא, כי כשנמשך משם החלב, הוא ממבחר נשמתו, ומשם הוא ניזון. וכבר בארנו, כי נ"ה הם סוד הדינין, והם דם, וכשמתעלין נהפכין לחלב. כי כן אירע הדבר באשה המעוברת כפי הטבע.