תוכן

יא) והענין בקיצור, כי כדי לעשות בלאה בחי' חו״ב שבה, אז מגביה ז״א ב׳ ידיו למעלה, כנגד ג״ר, באופן שראשי אצבעותיו יהיו ממש גבוהין נגד ראשו. ואצבעות יד ימינו, יהיה מצד ימין של הדעת. ואצבעות שמאלו, נגד צד שמאל של הדעת. ואז יוצאין האורות בסוד או"ח ממטה למעלה, דרך קצוות האצבעות, מבין הצפרנים כנ״ל, ואז מתגלין שם, ונעשית בחי׳ חו"ב דלאה, מב׳ קצוות הדעת, והם מתפשטין מן הדעת מלמעלה, בסוד אור חוזר. נמצא שהם גבוהים מן הדעת, כי לעולם בחי׳ חו״ב הם גבוהים מן הדעת, ומתחיל ההארה הנ״ל לעלות ולהתפשט ממטה למעלה בב׳ צדדי הדעת, ואז נעשו ב' מוחין דילה כנ״ל. ואחר כך חוזר ז״א להשפיל ידיו למטה כדרכו, כי כבר נגמר פרצוף לאה, וא״צ להגביה.