תוכן

ד) ועתה צריך ליתן טעם, למה בתחלה היה כן היסוד של התבונה. והענין, כי נודע הוא שכל אחיזת החיצונים אינו אלא בנוק', כי היא מבחי' הגבורות והדינין, ובפרט ביסוד שבה, ששם קבוץ הגבורות והדינין, שהם בחי' המיין נוקבין כמבואר בש"ו, וכל חשקם ותאותם לבא על חוה ולהטיל בה זוהמא, וליינק וליקח משם כל השפע הנמצא שם ביסוד שלה, כי שם הוא בית קיבול וקבוץ כל השפע העליון, והוא המקור שמשם נשפע השפע אל כל העולמות, בסוד מה רב טובך אשר צפנת כו', ובפרט בבחינת החיצונה של הכלים, שהם בודאי דינין גמורים, ושם יש אחיזה גדולה מאד אל החיצונים, ואם היה שם בחי' יסוד, היו נאחזים שם החיצונים במאד מאד, ויונקים כל השפע אשר שם, ולכן לא נתהוה שם בחינת יסוד. ואמנם בב' בחינות של הכלי, שהם האמצעי והפנימי, אין שם אחיזה כ"כ אל החיצונים, כי אינן דינין גמורים כמו הכלי החיצון מכולם, ואינן יכולין להתאחז שם, ולכן נעשה שם בחי' יסוד, ונמצא כי כיון שהיסוד אין שם בבחי' החיצונה, גם דעת אין שם, בסוד אם אין דעת אין בינה.