תוכן

א) ונבאר ענין השתיה, ודע כי ה' דברים הם לבד, שהם ה' עינויים די"ה, כי השתיה בכלל אכילה. והענין, כי הרי נתבאר כי האכילה היא מ"ן, שהם ז' יודין דע"ב קס"א וב' יודין דאלף דאהיה. וכן מים שהיא השתיה, בגימטריא מ"ן. הרי כי שתיה ואכילה הכל ענין א'. וכן הז' יודין הנז"ל, הם בגי' יין שהיא השתיה. ואמנם מ"ש שתיה בכלל אכילה, ולא אמרו אכילה בכלל שתיה, הוא, כי האכילה שהוא מ"ן הם יותר כפשטן, שהם מ' מד' יודין דע"ב, ון' ה' יודין דקס"א, הרי מ"ן כסדרו. אך אותיות מים אינם כסדרן, ולכן אמרו כי השתיה בכלל האכילה. והוא כי האכילה והשתיה הכל ממקום א', אלא שהאכילה נמתקת ע"י טחינת השיניים, שבהם נטחנים הדינין המתדקדקים ונמתקים, אך השתייה נמתקת ע"י השפתים, שהם אותיות בומ"ף. והנה האכילה היא גבוהה ועליונה היא יותר מן השתיה, כי לכן אמרנו לעיל פי"א, שהאכילה נרמזת באו"א, אכלו רעים. והשתיה בזו"ן, שהם שתו ושכרו דודים. ולכן האכילה נרמזה בב' שמות העליונים לבד, שהם ע"ב וקס"א, שבהם ט יודין כמנין מ"ן כנ"ל. אך השתיה היא נרמזת בכל כללות ההויות ואהיה, שהם ד' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, וג' אהיה: דאלפין, ויודין, וההין, שהם בגימטריא רל"ב ותנ"ה, הם תרפ"ז.