תוכן

יא) והנה עתה צריך שנרמזו ל' שינים אלו, גם בא' דאהיה שהוא הבינה, כי הנה כבר ביארנו לעיל פרק א', כי הוא"ו שבתוך הא', נחלקת לב', א"כ נמצא שכשנקח היוד הראשונה שע"ג הוא"ו, הם בגי' י"ו שיניים העליונים. ואח"כ ניקח הוא"ו האחרת עם הד' שאחר הוא"ו, יהיו ו"ד, ותכלול עמו ד' אחרת בעוביה כזה: ודד הם י"ד שינים התחתונים, ס"ה ל', וחסרו ב' שינים לטעם הנ"ל, ול' שינים אלו הם בפה הבינה. ועל כל זה הב' שיניים האחרים נרמזו גם כך במלת אות הא', כי הרי נתבאר כי א' היא צורת יו"ד ו"ד, שהם ל', והנה מן היו"ד נעשית א', ומן ו"ד נעשית ה, הם ב' אותיות א"ה, ונעשים מצורת א' זו, והם סוד ב' שיניים הנרמזים דרך כללות. ואלו עצמם ב' אותיות א"ה מן אהיה, כי מן אות א' יצתה ה', כמו שבשם הויה יצתה הה' ממילוי היו"ד, ואלו ג"כ הם ב' אותיות א"ה שבמלת שארה. והנה ביארנו, כי צורת אלף זו דאהיה, נחלקת לב', שהם יו"ד ו"ד, שהם ל' השינים. וביארנו כי יש ד' נוספות ונכללת בד' האחרת, והנה זו הד' הנוספת היא ד' של אדני, וצורת א' דאדנ"י היא צורת יו"ד, הרי נתבאר איך ג"כ נרמזו בא' של אדני.