תוכן

י) ועתה נבאר ענין זה המזון, היאך נק' אכילה, ואיך נטחן ע"י השינים, עד שיעשה בחי' אכילה. כי כבר נתבאר איך מאהיה דיודין שבראש הבינה, נמשך המזון ומגיע עד הפה של הבינה, ומשם יוצא לחוץ אל זו"ן. ונמצא כי בעבור המזון הזה דרך הפה, נמתק שם, ויוצא לחוץ מתוקן כנז"ל ספי"א, כי הנה ידעת ענין שחקים ששוחקים מ"ן לצדיקים, כי המ"ן הנז"ל, נטחן לעתיד לבא בפה דבינה, הנק' לעתיד לבא, לתתו לצדיקים זו"ן, הנקרא צדיק וצדק, וטחינה זו היא ע"י השינים. והיא בפה הבינה, נרמז אות א' של אהיה, בסוד הפה, ובסוד השינים. והענין, כי הנה הא' של אהי"ה של הבינה, היא כנגד היו"ד של הוי"ה שבחכמה, והא' עצמה היא צורת יו"ד, א כזה, כנ"ל פ"א. והנה יו"ד בגימטריא עשרים, והנה מב' אותיות ו"ד של מילוי היו"ד, נעשית צורת הבינה, שהיא ו"ד, ונעשית ה', ד' על ו', כנ"ל פ"ו. וב' אותיות ו"ד אלו, בגימטריא עשרה, והנה עשרים וי' בגי' ל'. והענין, כי ל"ב שיניים הם, אמנם לפי שהמזון הזה נמשך מחסד שבחכמה כנ"ל, ונמצא שחסר משם חו"ב של החכמה, לכן חסרו מכאן ב' שינים, והיו ל' שיניים לבד.