תוכן

ו) והנה אע"פ שנתבאר פה, כי מים נק' בעת העיבור, ואחרי שנולד נעשה רקיע, כמ"ש בח"ב פ"א ופ"ב, עכ"ז גם בעיבור א' בעצמו, היו בו תלת הבחינות: דאור, מים, רקיע בדרך כללות, עם שכולם נק' מים. והענין, כי הנה המים לא נתפרשו מהם הקליפות ועכירו דבהון, עד דאקרישו ואתעבידו רקיע, כנז' שם בפרשת תרומה דף קס"ז ע"ב. והנה תחילה היתה אור, ואח"כ נעשית מים, וזה בג' חדשים הראשונים, ובהיותם מים עדיין הקליפה נעלמת בהם ומתערבת שם, בסוד משז"ל שלשה חדשים הראשונים קשה לאשה וקשה לוולד, מפני הרע אשר שם, בסוד תלת שנים הראשונים, הנק' שני ערלה. ונודע למה הם תלת, בסוד תלת קליפין. ונמצא כי בשלשה חדשים ראשונים כולו רע, מחמת הקליפה שלא נתבררה עדיין. ואחר תשלום שלשה חדשים ראשונים, אז העכירו דאינון מים אתגלו, יען כי עתה מתחילין המים להקריש, ונעשים רקיע, והוא הסוד של עור התינוק, שמתחיל להתפשט בו אחר שלשה חדשים ראשונים. ונודע, כי העור בא מן הרקיע, כנזכר בפרשת יתרו דף ע"ו ע"ש, וגם הוא דמיון הרקיע המתפשט ומסכך כל מה שבתוכו. והענין, כי הקליפה אשר היתה תחילה מעורבת במים, יצתה לחוץ ונתגלית, בסוד ר"ע של עו"ר, ונודע כי לית סטרא אחרא דלית בה נהירו דקיק דקדושה, כנזכר בפרשת יתרו דף ס"ט, ואותה הוא"ו שבתוך אותיות ר"ע, הוא ההוא נהירו זעיר שבקליפת העור, וחבורם יחד נקרא עור, ולא נגלה זה עד אחר שלשה חדשים הראשונים, שיצא הרע לחוץ בסוד העור, עם ההוא זעיר דנהירו דסטרא דקדושה הנקרא ו', ונעשה עור.