תוכן

א) הנה בפרק שקדם, נתבאר איך נוצר העובר בהמשך חדשי העיבור בבטן אמו, וכבר נתבאר לעיל בפ"ט, כי בחי' זו נקרא משורה, ואז הז"א הוא בבחינת מים. והענין, כי להיות שעתה הז"א נעשה בחינת מים, אין צורך אל המשקל, כי המים הם נמדדין במשורה, שהוא כלי הלח, ולא נשקלים במשקל, אמנם צריך בחי' אחרות למודדה, והיא בחינת הה"א של ההוי"ה, כי עד עתה כשהיתה הטיפה בסוד אור, היתה נמדדת ע"י המשקל, ע"ד ההיא אבנא דאיהי יו"ד כנ"ל בפ"ט. אך עתה שניתן ז"א תוך האימא, ה"א עלאה, נעשית הה"א בחי' משורה, למדוד בה המים אלו, לעשות בה בחי' ציור, מקום מקובץ בבית קיבול, לקבל בתוכה אותה הטיפה, שנעשית עתה בחי' מים, שלא יתפשטו ויתפזרו, ולכן אלו המים הם צריכים אל משורה א', שתעשה כבית קיבול, כשיעור אותם המים ממש, וכפי מדתם. והנה הבינה עצמה נעשית עתה בחי' משורה א', וקבלם בתוכה אותם המים בסוד עיבור, כדי לציירם, ונעשית כמין כלי וגוף א', המקבל בתוכו את המים, הפך ממה שנעשית אח"כ פנימיות אל הז"א אחר שנולד, והז"א נעשה כלי וגוף המקבל אותה בתוכו בזמן המוחין, כמ"ש בח"ב כי אז נק' מדה, ולא משורה וע"ש.