תוכן

ו) וזה פירושו הנה כח התנועה, הוא כח א', והוא להתנועע ממקום למקום כרצונו, לא בטבע הנ"ל, והמרגיש נתחלק לה' חושים: א', והם המישוש, הוא בכל איברי הגוף, כי ירגישו המישוש, כשממשמש זה לזה, או דבר אחר בהם. והד' חושים, כל אחד יש לו אבר פרטי, והם: העין, להרגיש הראות. והאוזן, להרגיש השמע. והאף, להריח. והחיך, לטעום. וכל אלו ה' חושים, נמשכין מן המוח עצמו, כי שם עיקרם, אלא שנתפשט הרגשם באלו האיברים שזכרנו, וכל אלו נקראים חיצוניות, כי הם ממשיים וגשמים, שהם רואים ושומעים בפועל גמור. אך הפנימי נקרא כח המדמה, וזה הוא במוח עצמו, ומתדמה שם כאלו שם ממש, והוא ההרגש ההוא במוח, ומצייר שם איך היה אופן ההרגש ההוא, אע"פ שלא הרגיש בפועל, אלא האבר המיוחד לחוש ההוא כנ"ל. וכח הב' נקרא כח הזוכר, כי אף שלא בשעת שהאבר החיצון מרגיש בפועל, מתדמה במוח, כאלו אז הוא מרגיש בפועל, מכח מה שנצטייר שם פעם אחרת בכח המדמה, בעת ההרגש החיצון.