תוכן

ד) כלל העולה, כי כל אחיזת הדינין הם בתבונה לבד, ונמצא כי כאשר תרד זו התבונה למטה מן הבינה, ותרד תחת רגלי הבינה, כדי להיות רובצת על האפרוחים הוא ז"א, והנה גם ז"א צריך לירד, והנוקבא תרד ג"כ, כי ברדת העליון על התחתון ממנו, גם הם יורדים ואז נקרא כולם נופלים, כי יש אחיזה אל הקליפות בהם. וכאשר יתעלו כולם למעלה, ותעלה התבונה למעלה בסוד האחוריים של הבינה, ואז יעלה גם הז"א אחריה, וגם נוקבא תעלה, ואז אין לקליפות אחיזה בהם, וז"ס סומך ה' לכל הנופלים, כי על ידי הסמך, היא בינה עילאה, יש סמך ועזר אל הנופלים, שהם תבונה וזו"ן, לעלותם למעלה, ואז אין החיצונים נאחזים בהם. וז"ש בפרשת בראשית דף נ' ע"א, כד עלת אות סמך, דהיא בחינת הבינה ואמרה, דבי אית סמיכה לנופלים.