תוכן

ד) והענין, כי הטיפה היורדת מחכמה אל בינה הנק' אור, היא נמשכת דרך הדעת כנודע, כי לכן הזיווג נקרא בשם ידיעה, כמ"ש וידע אדם את חוה, וידע אלקנה וכו', כי הדעת הוא המזווג, ובצאת טיפת האור מהמוח הנק' חכמה, נמשכת דרך הדעת, ושם נשקלת אם כבידה אם קלה, כ"א הוא אור גדול מאד הוא כבד ויורד למטה, וכפי ערך גדולתו ושיעורו, כן יתפשט וירד למטה, דוגמת האבן בהיותה כבדה וגדולה וירדה למטה. ואם טיפת האור הנמשכת מהחכמה הוא קטנה וקלה, אינה יורדת הרבה להתפשט למטה. גם לסיבה יותר פנימית, נק' הדעת בשם משקל, והוא, כי הנה הדעת העליון שמשם יורד השפע אל או"א להזדווג, הוא מזלא קדישא דדיקנא דא"א, הנזכר בש"ג ח"ב פי"א. ונתבאר שם, כי הם ב' מזלות: הח', והי"ג. ומזל הח', הוא שם הויה במילוי יודין. והי"ג, הוא אהיה במילוי יודין ג"כ. והנה המזל הח', מתלבש תוך הי"ג, ושניהם נק' דעת דא"א. והנה זה השם של הויה במילוי יודין, יש בו ד' יודין, והם מ' של משקל, ואם תכלול כל י' מאלו הד', כל י' כלולה מיוד, הם ת', כמנין שק של המשקל. ואח"כ אם תוסיף כללות חשבון ההוי"ה פשוטה, שהיא כ"ו, ועם הכללות ד' אותיות, הרי ל' של משקל, וכמ"ש זה באורך על ד' מאות שקל כסף, בש"ג ח"ב פ"ט.