תוכן

טו) ונבאר אתה ענין דלת א' וציר א', וממנה יובן הב', הנה נודע כי בעת הזווג, האיש מזריע טפת לובן, בתוך היסוד של הנקבה, והיא מקבלתה שם, והיא ג"כ מזרעת טיפת אודם, שהם מ"ן, והכל נשאר שם ברחם שלה, ושם מצטיירת אותה הטפה, בהמשך זמן העיבור, ואחר כך נפתחין הדלתות, והוולד נולד ויוצא לחוץ. והנה צריך שיהיו באשה בחי' דלתות, כדי לסוגרם ולעכב הוולד שם בפנים, שלא יצא לחוץ עד שיגמר להצטייר לגמרי, וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הוולד, והנה נודע כנזכר בספר יצירה, כי האותיות דומות לאבנים, וכמ"ש שם, ג' אבנים בונות ששה בתים כו', כי כל בנין גוף הוולד אינו נעשה, אלא ע"י כ"ב אותיות של האלפא ביתא, והם השאור אל העיסה של הוולד. והנה בדוכרא יש כ"ב אתוון, וכולם נרשמו ונחתמו ביסוד שלו. וכמ"ש בזוהר, בפסוק וישכב במקום ההוא, ויש כ"ב אתוון במקום ההוא. וכאשר הטיפה יוצאת משם, יוצאת כלולה מכ"ב אתוון של היסוד דדוכרא. וכן הכ"ב אתוון שבנוקבא, נרשמין ונחתמין ביסוד שלה. וכאשר טפת הזכר נכנסת שם, היא מתעכבת שם, ומצטיירת בכח אלו כ"ב אתוון.