תוכן

כט) ולסיבה זו הנזכר נשתוו ב' נקודות, שהם: נקודת הדעת, ונקודת ההוד, כי כל שאר הנקודות, האותיות ראשונות מורות על העיקר, והשניות מורות על התוספות, שהוא טפל אל העיקר, אבל באלו הב', היו בהם נקודות השרשיות, יתירות על הנוספות. והטעם, מפני שאין נקודה שיש בה כ"כ גבורות מרובות, כמו אלו הב', ונודע שהדינין הם כמו האש, שכל מה שמתחברין יחד גחלי האש, השלהביות מתרבין מאד, משא"כ במים של החסדים, שהם נחים ושקטים, אך עכ"ז ודאי שהגבורות אשר בהוד, הם יותר חזקות מאד, מאותם שבדעת, לסיבה הנ"ל, כי כאן הוא מקום אחיזת הקליפות, ולכן מתרבין בה הדינין מאד, והיו בה בבחי' מאות, ולמעלה בדעת בבחינת אחדים. וזש"ה, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי אלו ב' הנקודות של דעת והוד, שהם גבורות ומשפטים, נשתוו וצדקו יחדיו באותיותיהם כנ"ל, משא"כ בשאר הנקודות. וגם רמז, כי אותיות ב' משפטים אלו, הם רמוזות במלת צדקו: ד"ו בדעת, וק"ץ בהוד, והם הם אותיות צדקו.