תוכן

יד) ומה שלא נכנס בחינה זו בנקודת החכמה, כי גם יש מלבוש דאימא, הטעם הוא כמ"ש, והוא, כי נודע שכל בחי' נ"ה דאימא, שיש בכל אחד מהם ג' פרקין, ומתלבשין בו' ספירות גמורות, שיש בב' הקוים ימין ושמאל דז"א, אינם רק בחי' רגלים לבד, בבחינת הבינה עילאה עצמה. אמנם כשנכנסים בז"א, משתנה בחינתם, וב' פרקין עילאין נעשים חו"ב דז"א, ומב' פרקין אמצעים נעשים חסד וגבורה דז"א. אמנם ב' פרקין תתאין, נשארו בבחינתם הראשונה, ששם היו בחינת רגלים ג"כ, שהם נ"ה דז"א. והנה בהמשך הארות האלו גם עד הנקבה, והנה הנקבה אינה לוקחת רק ב' פרקין תתאין דנ"ה דאימא, המתפשטים בכל הנ"ה דז"א, שבהם כל קומת המלכות, ועתה הוא שינוי אחר, כי אפילו בחינת ב' פרקין תתאין דנ"ה דאימא שלא נשתנו בז"א, ונשארו בו בבחינת רגלים עצמן, שהם נ"ה כנזכר. ועתה בנקבה משתנים שינוי אחר, ונתחלקים לג' חלקים אחרים, כי משני שלישים עליונים נעשים חו"ב דנוקבא. ומב' שלישים אמצעים, נעשים חסד וגבורה דנוקבא. וב' שלישים האחרונים, לא נשתנו בחינתם, ומהם נעשו נ"ה של הנוקבא. וא"כ כיון שכל עצמן של לבושי נ"ה דאימא המאירים בנוקבא, אינם רק הרגלים של נ"ה, שכל בחינתם אינם רק רגלים, אם כן אין הארת לבושים האלו מספיקין להגדיל בנוקבא, זולתי בנ"ה שבה לבד, ושם תעשה רושם והגדלה, בחי' לבושי נה"י דאימא, בנ"ה דנוקבא, כמ"ש בע"ה בהם, ושם יעלו בחשבון, אך לא בחו"ב שבה, כי הם בחי' מוחין שבה, ולא בבחינת רגלים. וכן בחסד וגבורה שבה, אין הארת הרגלים שברגלים, מאירה שם בבחי' ידים. ואמנם אעפ"י שהאמת כך הוא, עכ"ז בכל שמאל של הנקבה, אנו מכניסין בחשבון בחי' הלבושין דהוד דאימא, והטעם, לפי שהנקבה לעולם נאחזת בשמאל שהם הדינין והגבורות, והנה כל בחי' אימא עילאה, היא גבורות, כי דינין מתערין מינה, ובפרט בהוד שבה, שהוא קצה קו שמאלי שבה, ששם הוא תכלית תוקף הדינין, כי זהו הטעם שהבינה עד הוד אתפשטת, כנזכר בזוהר, וזו הוראה שהיא גבורות, ולכן הלבוש של הוד דאימא כולו, נכנס בחשבון, בהגדלת כל ג' ספירות שבקו שמאל של הנוק', משא"כ בקו הימין דלא שייך האי טעמא, ולכן אינו נכנס בחשבון הגדלה, וכמ"ש בע"ה.