תוכן

ט) תיקון הה', הוא רעוא דרעוין, אתגליא בצלותא דתתאי, הוא מצחא דא"א, וביה אתגניז יסוד דעתיק. והנה בחי' נ"ה העליונים, שהם תרין אודנין, תרין ביעין דנחית מינייהו אל פי האמה, הוא יסוד דעתיק, הגנוז במצחא, ולכן גם במצח זה יש בו כח הדינין, הנמשכין בו מהנ"ה הנזכר. וז"ס מ"ש באדרת נשא דף קל"ו ע"ב, ובהאזינו דרצ"ג ע"א, כי מצח ונצח כלא חד באתוון רצופין, ר"ל כי אות מ' דמצח, נתחלפה בנ' דנצח, יען הם אותיות רצופות באלפא ביתא, כי כן דרך הצירוף. והנה גם הם סמוכים הנצח עם היסוד, אשר הם האזנים עם המצח, והוו כולא חד, כי נתגלו שם הדינין והגבורות כנודע, כי דרך היסוד יוצאין הה"ג, אלא שבא"א הדינין נכפים בחסדים, ואינם מתגלים, כי החסד גובר בהם, כי תמיד טיפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, כנז' באדרת נשא דף קמ"ב ע"א. והוא סוד החסד דעתיק, הגנוז בגלגלתא דא"א, ומתמן נחית ואתגניז ביסוד דעתיק, אשר במצחא דא"א, בסוד אור זרוע לצדיק. וז"ש באדרת האזינו, מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא, רצון אקרי, דהא רישא עלאה דא סתים לעילא, דלא אתידע, פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתכליל במצחא כו', וההוא רישא כו', ואתרשים פה חד נהורא דקרי רצון כו'. הרי מבואר בפירוש, כי עתיק יומין נתלבש היסוד שבו, הנקרא חד טורנא יאה, בסוד ויהי יוסף יפה תואר, בסימא, כי החסדים שבו נותנן לנוקבא, לבשם הגבורות, ולהמתיקם. וזה היסוד אתלבש ואתכליל במצחא דעתיקא שהוא הא"א. והנה נקרא מצח הרצון, כי אתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון, ונהורא הוא אור, שהוא החסד ונקרא רצון, בסוד נוצר חסד, אותיות רצון, שהוא החסד הגנוז ונצור גו אמת היסוד, וע"ש טיפת חסד זו, המתגלית ביסוד דעתיק, הגנוז במצחא דא"א, נקרא מצח הרצון. והנה כל שאר החסדים נקרא רצון. וזה העליון שבכולם, נקרא רעוא דרעוין ר"ל: רצון שכל שאר הרצונות נאחזים בזה, ונתלים בו.