תוכן

ז) והנה נתבאר לעיל בח"א פ"ט, כי שלש בחינות יש בזמן העיבור לבדו, אשר הם כנגד שלש זמנים שיש אל ז"א, שהם: עיבור, ויניקה, ומוחין. ונודע, כי גם ביניקה לבדה יהיו בה שלש בחינות אלו, וכמ"ש פרטם. ועתה נבארם דרך כללות, ושם נבארם על פי סדר זמנם, כל אחד ואחד. והנה הבחינה הג' היא, שיהיו בז"א תשעה ספירות, ונתבאר שם בח"א פט"ז, כי מן שליש תחתון דת"ת של א"א, נעשית חכמה דז"א, ומיסוד דאריך נעשית בינה דז"א, וע"ש ובח"ג פ"א. והנה להיות כי דעת אינו עדיין בו כתקנו כנ"ל לפי שעדיין אינו ראוי להוליד, ונמצא א"כ כי גם מוח החכמה אינו שלם ומתוקן לגמרי, כיון שהדעת המזווג בין מוח החכמה למוח הבינה אין בו. לא נשלם תיקון מוח החכמה לגמרי, ואמנם מה שנתקן עתה ביניקה תיקון יותר שלם, הוא מוח הבינה לבדה, ומאליו נתקנת גם החכמה כמ"ש. ונלע"ד, כי ז"ש לעיל בענין הדעת, שלא ניכר אלא בכללות, וכולו גבורות, והענין כי הגבורות שבו להיותם נמשכין מהבינה שנתקנה נתגלה, משא"כ בחסדים, יען נמשכים ממוח החכמה שלא נתקנה לגמרי, כנלע"ד.