תוכן

ד) אח"כ מלך החסד, והוא הגורם ע"י העלאת דמיין נוקבין ג"כ להתפשט הה' חסדים בגופא דאבא להגדיל אחוריו כנ"ל בפ"ד. וכשמת וירד כלי החסד בבריאה, ואור שלו ירד באצילות למטה כנ"ל בפ"ה, ושאר חמשה אורות יצאו בכלי המלך הג', ואז נפגם אבא, ונפלו כל חמשה חסדים שבו בגופו, ואז נגמרו אחורי אבא ליפול, ואז חזר אבא פניו מאמא, והיו או"א אחור בפנים, אחורי אבא בפני אמא. ואעפ"י שעדיין לא נגמר פרצוף אבא להפגם, עד חזה הת"ת כנ"ל, הטעם הוא כי בכל הספירות יש בהם פנים ואחור, חוץ מן היסוד שכולו פנים, כי כולו נכנס תוך נקודת היסוד של הנוקבא, משא"כ בשאר האיברים, שקצתם דבוקים עם איברי הנוקבא פנים בפנים, וקצתם באחוריים. והנה כשתעריך, תמצא כי שליש הראשון של הת"ת, שהוא עד החזה, הוא שיעור היסוד של אבא, כמו שהוא בז"א עם היסוד דאמא כנזכר, ולכן בהגמר החסד למות, נגמרו כל אחורי אבא ליפול.